1 |
עד שיוציא את כל הקופה. קס"ד בצררי; קשיא |
|
איסור שבת; היה מגרר ויוצא- פטור, שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד". סלקא דעתך |
°אי דאפקיה דרך פיו הכי נמי---
|
2 | והאיכא מקום חלמה, דאי בעי מפקע ליה ושקיל. |
3 | בנסכא. |
4 | וכיון דאיכא שנצין מפיק ליה עד פומיה ושרי ושקיל, ושנצין אגידי מגואי! |
דליכא שנצין |
|
וכן אמר
קסבר אגד כלי לא שמיה אגד; שמיה אגד. |
קם
דאיתמר המוציא פירות לרה"ר- בכלי חייב. |
איפוך ביד חייב
והכניס שניהן פטורין התם למעלה מג' הכא למטה מג': |
מתני' המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפיו- חייב; שכן משא בני קהת. כלאחר ידו, ברגלו, בפיו, *ובמרפקו, באזנו, ובשערו, ובפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו, *ובשפת חלוקו, במנעלו, בסנדלו- פטור; שלא הוציא כדרך המוציאין: |
|
ומשא בני קהת מנלן?
י' אמות, אף מזבח י' אמות; ומשכן גופיה °ויפרוש את האהל על המשכן; *ואמר רב: משה רבינו פרשו; מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמות; וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל, ותרי תילתי מלתחת. אישתכח דהוה מידלי טובא. |
טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל, ותרי תילתי מלרע. אישתכח דמלמעלה מי' הוה קאי. |
וליגמר ממשה! |
דילמא משה שאני. *דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה |
אמר
כן." |
ואנשי הוצל *רובא דעלמא? |
אלא אי איתמר, הכי
ראשו בשבת חייב שכן בני עירו עושין כן". |
ותיבטל דעתו אצל כל אדם! |
בטלה דעתן אצל כל אדם: |
מתני' המתכוין להוציא לפניו, ובא לו לאחריו- פטור; לאחריו, ובא לו לפניו- חייב; באמת אמרו: האשה החוגרת בסינר, בין מלפניה ובין מלאחריה- חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. |
|
|
אמר
מעולה, ועלתה בידו שמירה פחותה. לשמירה פחותה, ועלתה בידו שמירה מעולה! |
דיוקא דמתני' קשיא!" המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו
לאחריו לאחריו פטור!! |
אמר
דחייב, דאיתעבידא מחשבתו; אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו איצטריכא ליה. אמינא שמירה מעולה דחייב. |
*ולאחריו ובא לו לאחריו
חייב; פיה למטה- |
אמר להן
|
ואמרו לו: ואי אתה מודה
|
אמר
והן לא מצאו תשובה לדברי. |
5 | מדקאמר להו:" אי אתם מודין" לאו מכלל דפטרי רבנן. |
ורגלו |
אלא לאחריו ובא לו לאחריו ד"ה חייב; לאחר ידו ורגלו דברי הכל פטור; כי פליגי בפונדתו ופיה למטה: מר מדמי ליה לאחריו ובא לו לאחריו, ומר מדמי ליה לאחר ידו ורגלו: |
באמת אמרו האשה כו': [תנא *כל באמת הלכה היא: |
|
מתני' המוציא ככר לרשות הרבים- חייב; הוציאוהו שנים- פטורין; לא יכול אחד להוציאו, והוציאוהו שנים- חייבין, |
יכול- חייב. |
יהודה שמעון |
שנים שהיו אוחזין *במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאו לרשות הרבים יכול יהו חייבין בעיגול של דבילה והוציאו לרשות הרבים בקורה והוציאו לרה"ר- יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ואם לאו פטורין; אחד להוציאו והוציאוהו שנים פטורים. לכך נאמר פטורין |