שבת דף עח עמוד א

שמן כדי לסוך אבר קטן: אמרי דבי  ר' ינאי  שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן
יומו

מיתיבי:"  שמן כדי לסוך אבר קטן, וקטן בן יומו."  מאי לאו  אבר קטן דגדול,
ואבר גדול של קטן בן יומו?

אמרי לך דבי  ר' ינאי:  לא.  ה"ק-  שמן כדי לסוך אבר קטן  של  קטן בן יומו

לימא כתנאי:"  שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו דברי  ר' שמעון בן
אלעזר;
  ר' נתן  אומר כדי לסוך אבר קטן."  מאי לאו בהא קמיפלגי,   דר"ש בן
אלעזר
 סבר אבר קטן של קטן,  ור' נתן  סבר אבר קטן דגדול או אבר גדול דקטן,
אבל אבר קטן של קטן בן יומו לא.

לא. דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא..... וליתא  דרבי ינאי.  והכא בהא
קמיפלגי:  ר"ש בן אלעזר  סבר אבר קטן דגדול ואבר גדול דקטן בן יומו, כי
הדדי נינהו!  ורבי נתן  סבר אבר קטן דגדול אין, אבר גדול דקטן בן יומו לא.

מאי הוי עלה?   תא שמע,   דתניא   רבי  שמעון בן אלעזר אומר שמן כדי לסוך אבר
קטן של קטן בן יומו:

מים- כדי לשוף בהן את הקילור:

אמר  אביי:   מכדי-  כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא אזול רבנן בתר דשכיחא לקולא;
שכיחא ושכיחא אזול רבנן בתר דשכיחא לחומרא. יין שתייתו שכיחא רפואתו לא
שכיחא אזול רבנן בתר שתייתו דשכיחא לקולא; חלב אכילתו שכיחא רפואתו לא
שכיחא אזול רבנן בתר אכילתו לקולא; דבש אכילתו שכיחא רפואתו שכיחא אזול
רבנן בתר רפואתו לחומרא; אלא מים  מכדי-  שתייתו שכיחא רפואתו לא שכיחא
מאי טעמא  אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא?

*אמר  אביי:   *בגלילא  שנו--   רבא  אמר אפי' תימא בשאר מקומות--  כדשמואל:
דאמר  שמואל,"  כל שקייני מסו ומטללי, לבר ממיא דמסו  ולא  מטללי:

ושאר כל המשקין ברביעית:

תנו רבנן  *דם וכל מיני משקין ברביעית;  רבי  שמעון בן אלעזר אומר דם כדי
לכחול בעין אחת, °שכן כוחלין לברקית.  ומאי נינהו?  דמא דתרנגולת ברא;
רשב"ג  אומר דם כדי לכחול בו עין אחת שכן כוחלין *)ליארוד.  ומאי ניהו?
דמא דכרושתינא.

וסימניך: גוא לגוא, ברא לברא.

בד"א במוציא אבל במצניע כל שהוא חייב

רבי שמעון  אומר בד"א במצניע אבל במוציא אינו חייב אלא ברביעית

*ומודים חכמים  לר"ש  במוציא שופכין לרה"ר ששיעורן ברביעית:

אמר מר  בד"א במוציא אבל במצניע כל שהוא.  אטו  מצניע לאו מוציא הוא?

אמר  אביי:   הכא במאי עסקינן-  בתלמיד שאמר לו רבו, לך ופנה לי המקום
לסעודה. הלך ופנה לו; דבר חשוב לכל חייב עילויה; דבר שאינו חשוב לכל אי
אצנעי' רביה מיחייב עילויה, ואי לא לא מיחייב:

אמר מר  מודים חכמים  לר"ש  במוציא שופכין לרה"ר ששיעורן ברביעית:

שופכין למאי חזו?

אמר  רבי  ירמיה: לגבל בהן את הטיט.

והתניא"  *טיט כדי לעשות בהן פי כור."

לא קשיא:  הא דמיגבל הא דלא מיגבל, לפי שאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי
כור:

מתני' המוציא חבל- כדי לעשות אוזן לקופה; גמי- כדי לעשות תלאי לנפה
ולכברה,  רבי יהודה  אומר *כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן; נייר- כדי לכתוב
עליו קשר מוכסין, והמוציא קשר מוכסין- חייב; נייר מחוק- כדי לכרוך על
צלוחית קטנה של פלייטון; עור- כדי לעשות קמיע*; (דוכסוסטוס כדי לכתוב
מזוזה) קלף- כדי לכתוב עליו *פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל; דיו-
כדי לכתוב ב' אותיות; כחול- כדי לכחול עין אחת; דבק- כדי ליתן בראש
השפשף; זפת וגפרית- כדי לעשות נקב; שעוה- כדי ליתן על פי נקב קטן;
חרסית- כדי לעשות פי כור של צורפי זהב,  רבי יהודה  אומר כדי לעשות
פיטפוט; סובין- כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב; סיד- כדי לסוד קטנה
שבבנות,  *ר' יהודה  אומר כדי לעשות כלכל,  רבי  נחמיה אומר כדי לסוד
אונדפי:

גמ':  חבל נמי ליחייב כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה!

כיון דחריק במנא, לא עבדי אינשי.

תנו רבנן:  הוצין- כדי לעשות אוזן לסל כפיפה מצרית; סיב- אחרים אומרים
כדי ליתן על פי משפך קטן לסנן את היין; רבב- כדי לסוך תחת *אספגין קטנה,
וכמה שיעורה? כסלע.--  והתניא  כגרוגרת! אידי ואידי חד שיעורא הוא--;
מוכין- כדי לעשות כדור קטנה, וכמה שיעורו? כאגוז:

נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין:

תנא:" *כמה קשר מוכסין? שתי אותיות (של קשר מוכסין)".  ורמינהו:  המוציא
נייר חלק, אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות חייב, ואם לאו פטור.

אמר  רב ששת:   מאי"  שתי אותיות", שתי אותיות של קשר מוכסין.

1 רבא  אמר: שתי אותיות דידן ובית אחיזה דהיינו קשר מוכסין.

מיתיבי:  המוציא נייר מחוק *ושטר פרוע אם יש בלובן שלו כדי לכתוב שתי
אותיות או בכולו כדי לכרוך ע"פ צלוחית קטנה של פלייטון חייב, ואם לאו
פטור.  בשלמא   לרב ששת  דאמר  מאי   שתי אותיות,  שתי אותיות של קשר מוכסין-
שפיר; אלא  לרבא  דאמר שתי אותיות דידן ובית אחיזה דהיינו קשר מוכסין, הכא
בית אחיזה לא צריך.

קשיא.

תנו רבנן:  *המוציא קשר מוכסין- עד שלא הראהו למוכס, חייב; משהראהו
למוכס, פטור;  רבי יהודה  אומר אף משהראהו למוכס חייב, מפני שצריך לו.

2 מאי בינייהו?

אמר  אביי   איכא בינייהו-  רהיטי מוכסא.

רבא  אמר מוכס גדול ומוכס קטן  איכא בינייהו.

רב אשי  אמר חד מוכס  איכא בינייהו,  מפני שצריך לו להראות למוכס שני דא"ל
חזי גברא דמוכס אנא:

ת"ר  המוציא שטר חוב עד שלא פרעו חייב משפרעו פטור  רבי יהודה  אומר אף
משפרעו חייב מפני שצריך לו

מאי בינייהו?

אמר  רב יוסף:  *אסור לשהות שטר פרוע  איכא בינייהו-  °רבנן סברי אסור לשהות
שטר פרוע,  ורבי יהודה  סבר מותר לשהות שטר פרוע.

אביי  אמר: דכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע! והכא *במודה בשטר שכתבו
שצריך לקיימו קמיפלגי. תנא קמא סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו,  ורבי
יהודה
 סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו.  ומאי"  עד שלא פרעו
ומשפרעו.....?" עד שיאמר לוה פרעתי, ולא פרעתי.

רבא  אמר: דכולי עלמא מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו! והכא בכותבין שובר
קמיפלגי. תנא קמא סבר כותבין שובר,  *ורבי יהודה  סבר אין כותבין שובר.

רב אשי  אמר: מפני שצריך להראותו לבעל חוב שני, דאמר ליה: חזי גברא דפרע
אנא:


:הערות
1Two regular size letters plus margin space = 2 Tax size greek letters
2In principle, they both agree that the issur only exists when the used tax receipt is still usable. So why is it still usable after the exemption has come clear?