שבת דף טו עמוד א

גופא:  אמר  רב יהודה  אמר  שמואל  י"ח גזרו ובי"ח נחלקו

והתניא  הושוו

בו ביום נחלקו ולמחר הושוו

גופא:  אמר  רב הונא  בג' מקומות נחלקו  שמאי   והלל:

*שמאי  אומר מקב חלה,  והלל  אומר מקביים, וחכמים
אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייב
בחלה. משהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים קמח חייבין
בחלה.  ר' יוסי  אומר ה' פטורין ה' ועוד חייבין

ואידך   *הלל  אומר מלא הין מים שאובים פוסלים את
המקוה *שחייב אדם לומר בלשון רבו,  שמאי  אומר תשעה
קבין, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה עד
שבאו ב' גרדיים משער האשפה שבירושלים והעידו משום
שמעיה  ואבטליון  ששלשה לוגין מים שאובין פוסלים את
המקוה וקיימו חכמים את דבריהם.

ואידך   *שמאי  אומר כל הנשים דיין שעתן,  והלל  אומר
מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה, וחכמים אומרים לא
כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעט ע"י מפקידה
לפקידה ומפקידה לפקידה ממעט על יד מעת לעת.

ותו ליכא?  והאיכא!  *הלל  אומר לסמוך  ושמאי  אומר שלא
לסמוך

כי קאמר   רב הונא  היכא דליכא פלוגתא דרבוותא
בהדייהו!

והאיכא! *הבוצר לגת  שמאי  אומר הוכשר,  והלל  אומר לא
הוכשר.

בר מיניה, דההיא דהתם קא שתיק ליה  הלל  לשמאי:

יוסי בן יועזר איש צרידה   ויוסי בן יוחנן איש
ירושלים
 גזרו טומא' על ארץ העמים ועל כלי זכוכית:

והא  רבנן" דשמנים שנה" גזור! *דאמר  רב כהנא  כשחלה
ר' ישמעאל  בר' יוסי שלחו לו:" ר' אמור לנו ב' וג'
דברים שאמרת (לנו) משום אביך". שלח להם:" כך אמר
אבא ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על
ישראל,  פ' שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ
העמים ועל כלי זכוכית,
 מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה
לה סנהדרין וישבה לה בחנויות".

1למאי הילכתא?

א"ר   יצחק בר אבדימי  לומר שלא דנו דיני קנסות

דיני קנסות  ס"ד?!

2 אלא אימא  שלא דנו דיני נפשות

3 וכי תימא  בפ' שנה נמי אינהו הוו,  והתניא   הלל  ושמעון
גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן *(לפני) הבית מאה שנה
ואילו  יוסי בן יועזר איש צרידה   ויוסי  בן  יוחנן  הוו
קדמי טובא

אלא אתו אינהו גזור אגושא לשרוף, ואאוירא ולא כלום.
ואתו רבנן דפ' שנה גזור אאוירא לתלות

למימרא  דחדא גזירתא הוה לשריפה?  *והאמר   אילפא:"
ידים תחלת גזירתן לשריפה".  ידים  הוא דתחלת גזירתן
לשריפה, הא מידי אחרינא לא!

אלא אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום,
ואתו רבנן דפ' שנה גזור אגושא לשרוף ואאוירא לתלות

ואכתי! באושא גזור!  *דתנן:  על ו' ספקות שורפין את
התרומה, על ספק בית הפרס, ועל ספק עפר הבא מארץ
העמים, °ועל ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים
הנמצאין, ועל ספק הרוקין, ועל ספק מי רגלי אדם
שכנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען *(ועל) ספק
טומאתן שורפין את התרומה;  ר' יוסי  אומר אף על ספק
מגען ברה"י שורפין; וחכ"א ברה"י תולין ברה"ר
טהורין.  ואמר   עולא:"  אלו ו' ספיקות באושא התקינו"!

4אלא: אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום;
ואתו רבנן דשמנים שנה גזור אידי ואידי לתלות ואתו;
באושא גזור אגושא לשרוף ואאוירא כדקאי קאי:

כלי זכוכית  מ"ט  גזור בהו רבנן טומאה?

*א"ר   יוחנן  אמר  ר"ל  הואיל ותחלת ברייתן מן החול
שוינהו רבנן ככלי חרס.

5 אלא מעתה  לא תהא להן טהרה במקוה;  אלמה  תנן: *ואלו
חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית.

הכא במאי עסקינן  כגון שניקבו והטיף לתוכן  אבר,   ור"מ
היא. דאמר *הכל הולך אחר המעמיד °דתניא *כלי זכוכית
שנקבו והטיף לתוכן אבר אמר רבן שמעון ב"ג  ר"מ  מטמא,
וחכמים מטהרין.

אלא מעתה


:הערות
1We haven't answered the 80 year question yet; we're just wondering about the consequences of the exile of the sanhedrin
2end of side point.
3supports the question
4Cdkei kei means they made no further gezeirot
5Not "almah", but "alamma", meaning : "then why"