|
|
 |
|
 | בו ביום נחלקו ולמחר הושוו |
|
|
|
אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייב בחלה. משהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים קמח חייבין בחלה. |
|
המקוה *שחייב אדם לומר בלשון רבו, קבין, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה עד שבאו ב' גרדיים משער האשפה שבירושלים והעידו משום שמעיה המקוה וקיימו חכמים את דבריהם. |
|
מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעט ע"י מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעט על יד מעת לעת. |
 |
לסמוך |
 |
בהדייהו! |
| והאיכא! *הבוצר לגת
הוכשר. |
| בר מיניה, דההיא דהתם קא שתיק ליה
|
|
ירושלים |
|
דברים שאמרת (לנו) משום אביך". שלח להם:" כך אמר אבא ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל, העמים ועל כלי זכוכית, לה סנהדרין וישבה לה בחנויות". |
1 |  | למאי הילכתא? |
|
|
| דיני קנסות
|
| 2 | |
|
| 3 |  |
גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן *(לפני) הבית מאה שנה ואילו קדמי טובא |
| אלא אתו אינהו גזור אגושא לשרוף, ואאוירא ולא כלום. ואתו רבנן דפ' שנה גזור אאוירא לתלות |
|
ידים תחלת גזירתן לשריפה". לשריפה, הא מידי אחרינא לא! |
| אלא אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום, ואתו רבנן דפ' שנה גזור אגושא לשרוף ואאוירא לתלות |
| ואכתי! באושא גזור!
התרומה, על ספק בית הפרס, ועל ספק עפר הבא מארץ העמים, °ועל ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים הנמצאין, ועל ספק הרוקין, ועל ספק מי רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען *(ועל) ספק טומאתן שורפין את התרומה; מגען ברה"י שורפין; וחכ"א ברה"י תולין ברה"ר טהורין. |
| 4 | | אלא: אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום; ואתו רבנן דשמנים שנה גזור אידי ואידי לתלות ואתו; באושא גזור אגושא לשרוף ואאוירא כדקאי קאי: |
| כלי זכוכית
|
|
שוינהו רבנן ככלי חרס. |
| 5 | |
חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית. |
 |
היא. דאמר *הכל הולך אחר המעמיד °דתניא *כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר אמר רבן שמעון ב"ג וחכמים מטהרין. |
 |
|