|
|
בו ביום נחלקו ולמחר הושוו |
|
אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייב בחלה. משהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים קמח חייבין בחלה. |
המקוה *שחייב אדם לומר בלשון רבו, קבין, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה עד שבאו ב' גרדיים משער האשפה שבירושלים והעידו משום שמעיה המקוה וקיימו חכמים את דבריהם. |
מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעט ע"י מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעט על יד מעת לעת. |
לסמוך |
בהדייהו! |
והאיכא! *הבוצר לגת
הוכשר. |
בר מיניה, דההיא דהתם קא שתיק ליה
|
ירושלים |
דברים שאמרת (לנו) משום אביך". שלח להם:" כך אמר אבא ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל, העמים ועל כלי זכוכית, לה סנהדרין וישבה לה בחנויות". |
1 | למאי הילכתא? |
|
דיני קנסות
|
2 |
|
3 |
גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן *(לפני) הבית מאה שנה ואילו קדמי טובא |
אלא אתו אינהו גזור אגושא לשרוף, ואאוירא ולא כלום. ואתו רבנן דפ' שנה גזור אאוירא לתלות |
ידים תחלת גזירתן לשריפה". לשריפה, הא מידי אחרינא לא! |
אלא אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום, ואתו רבנן דפ' שנה גזור אגושא לשרוף ואאוירא לתלות |
ואכתי! באושא גזור!
התרומה, על ספק בית הפרס, ועל ספק עפר הבא מארץ העמים, °ועל ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים הנמצאין, ועל ספק הרוקין, ועל ספק מי רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען *(ועל) ספק טומאתן שורפין את התרומה; מגען ברה"י שורפין; וחכ"א ברה"י תולין ברה"ר טהורין. |
4 | אלא: אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום; ואתו רבנן דשמנים שנה גזור אידי ואידי לתלות ואתו; באושא גזור אגושא לשרוף ואאוירא כדקאי קאי: |
כלי זכוכית
|
שוינהו רבנן ככלי חרס. |
5 |
חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית. |
היא. דאמר *הכל הולך אחר המעמיד °דתניא *כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר אמר רבן שמעון ב"ג וחכמים מטהרין. |
|