לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו
| מתני' בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו |
|
|
 | | תנן: זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע המשמשת וראתה *דם צריכין טבילה הוא אבל בעל קרי גרידא מחייב |
 |
יהודה דרבנן |
 |
לה? דמעיקרא לאו בר טבילה הוא מחייבי רבנן המשמשת וראתה *דם דמעיקרא בת טבילה היא לא כל שכן!? |
 | אלא לאו
נדה אינה צריכה טבילה, אבל בעל קרי גרידא מחייב! |
 | לא תימא מברך אלא מהרהר |
 | ומי אית ליה
שאין לו מים לטבול קורא קריאת שמע ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ואוכל פתו ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו דברי בשפתיו." |
| אמר
אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע |
 | מכאן אמרו *הזבים והמצרעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים |
|
את המשנה |
|
מציע את הגמרא |
1 | |
שלא יאמר אזכרות שבו |
|
אומר לא יכנס המדרש |
| |
|
| מעשה
אמרו לו תלמידיו:" רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ". ירד וטבל ושנה להם. אמרו לו:" לא כך למדתנו רבינו, שונה הוא בהלכות דרך ארץ". אמר להם:" אע"פ שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על עצמי:" |
| | תניא
מקבלין טומאה |
| מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה
בתירא. אמר ליה:" בני, פתח פיך ויאירו דבריך; שאין דברי תורה מקבלין טומאה! נאם ה'. מקבלין טומאה. |
 |
ליה משום רבינו הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא |
|
בן גמליאל:" זה וזה אסור". |
| מ"ד זה וזה אסור
|
| מ"ד זה וזה מותר
|
| | *אמר
אלעאי בראשית הגז, בן בתירא בד"ת. |
|
הגז אינו נוהג אלא בארץ |
|
כלאים חטה ושעורה וחרצן במפולת יד |
|
בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה |
| כי אתא
בטלוה יהודה בן בתירא מאן דאמר בטלוה לנטילותא כי הא חסדא |
|
נחום איש גם זו לחשה |
| פליגי בה תרי אמוראי במערבא
יוסי בר זבידא, חד תני שנאה משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה ומאן דתני לחשה שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים |
| אמר
וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו |
| אמר
|
|
|
|
טיבן בטבילה אפשר בנתינה |
| אמר
שתבע אשה לדבר עבירה. אמרה לו:" ריקא יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן?" מיד פירש! |
| אמר להו
בטבילה זו? אי משום צינה אפשר במרחצאות! |
| אמר ליה
|
 | אמר ליה
|
|
לשמעיה:" זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי" |
| אמר ליה
|
| אמר ליה: כארבעים סאה; מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה, אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה! |
|
לחולה לאונסו! אבל לחולה המרגיל: ארבעים סאה. אמר |
| כי אתא
המרגיל אבל לחולה לאונסו פטור מכלום |
|
|
|
היכי תקן |
| אמר
לאונסו ט' קבין. חולה המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו כבריא לאונסו. ומר סבר חולה המרגיל כבריא לאונסו, וחולה לאונסו פטור מכלום. |
| אמר רבא:" נהי דתקן עזרא טבילה נתינה מי תקן?
מר עזרא: תקן טבילה לבעלי קריין" |
|
סאה. ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו ט' קבין. ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה: מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו, ומר סבר לבריא המרגיל מ' סאה וחולה המרגיל כבריא לאונסו ט' קבין אבל לחולה לאונסו פטור מכלום. |
| 2 | | אמר
ובריא לאונסו תשעה קבין אבל לחולה לאונסו פטור מכלום: |
|
לעצמו אבל לאחרים ארבעים סאה |
| ר יהודה אומר מ' סאה מכל מקום |
| |
זוגא וחד מהאי זוגא ארישא |
| חד אמר הא דאמרת במה דברים אמורים לעצמו אבל לאחרים מ' סאה ט' קבין |
| וחד אמר כל לאחרים אפילו חולה לאונסו עד דאיכא מ' סאה |
| | וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא אסיפא |
| חד אמר הא דאמר
אלא |
| וחד אמר אפי' בכלים נמי |
|
מ' סאה מכל מקום! אלא למ"ד בקרקע אין בכלים לא מכל מקום לאתויי מאי? |
| לאתויי מים שאובין |
| | רב פפא,
|
| א"ל
קבין |
| אמר להו
אמורים לעצמו אבל לאחרים מ' סאה אלא הבו לי לדידי לברוך דנפול עילואי ארבעים סאה |
| אמר להו
לא האי ולא האי |
| רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן ולית הלכתא כוותיה: |
| מתני' *היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר |
| ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא |
| ולא יתכסה לא במים הרעים ולא *במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים |
| *וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות: |
|
יפסיק אלא יקצר |
| היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא |
|
פסוקים |
|
לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות |
|
|
|
|
| היה מתפלל ומצא צואה במקומו אמר רבה אע"פ שחטא תפלתו תפלה |
|
|
|
|
|
שיכלו המים וחוזר ומתפלל |